חוק חופש המידע אינו חל על "אגד" ועל קרן הגמלאות שלה

השופט ע' פוגלמן:

1.       האם המשיבות הן "רשות ציבורית", כמשמעותו של מונח זה בחוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998 (להלן: חוק חופש המידע)? בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' פלפל) השיב על כך בשלילה. להכרעתו זו מכוון הערעור שלפנינו. כן מכוון הערעור להחלטת ביניים מיום 25.9.05 (בש"א 32699/05) בגדרה נדחתה בקשת המערערים להורות כי תצהיר שהוגש מטעם המשיבה 1 לא ישמש כראייה, ולחלופין כי תתאפשר חקירתו הנגדית של המצהיר. 

פסק הדין וטענות הצדדים

2.       המערערים - גימלאים של המשיבה 2 (להלן: אגד) וחברים מן המניין במשיבה 1 (להלן: קרן הגמלאות) - ביקשו לקבל, במסגרת העתירה המנהלית שהגישו לבית משפט קמא מסמכים המצויים בידי המשיבות. המסמכים שהתבקשו הינם דו"ח חקירה ותוצאות בדיקה שביצע המנהל המיוחד של קרן הגמלאות; פרוטוקול ישיבת הנהלה מיום 29.7.84; רשימת חברי קרן הגמלאות וכתובות המגורים שלהם (דרישה אחרונה זו התבקשה גם מאגד, אשר צורפה כמשיבה נוספת לעתירה בהחלטת בית המשפט קמא בדיון מיום 18.4.05). בנוסף לאלה ביקשו המערערים צו שיאפשר להם לצרף לדברי דואר אותם שולחת קרן הגמלאות לחבריה, את פנייתם לחברי הקרן מיום 19.2.05.

           נציין כי קרן הגמלאות הינה "קרן ותיקה" וכן "קרן מפעלית" כהגדרת מונחים אלה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א - 1981 (להלן: חוק הפיקוח; עד לשנת תשס"ה שם החוק היה "חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א - 1981" וכך מכונה הוא בפסק דינו של בית המשפט קמא). בהתאם להוראת סעיף 78ד לחוק הפיקוח מינה המפקח על הביטוח מנהל מיוחד לקרן הגמלאות.

           אגד היא, כידוע, אגודה שיתופית העוסקת בהובלה והסעת נוסעים ברחבי הארץ.

3.        בית המשפט דחה את העתירה, לאחר שמצא כי המשיבות אינן בגדר "רשות ציבורית" כמובנה בחוק חופש המידע. בית המשפט בחן את החלת חוק חופש המידע על המשיבות באמצעות חלופה (10) להגדרת "רשות ציבורית" שבסעיף 2 לחוק חופש המידע, שזה נוסחה:

           לאחר שניתח את מאפייני המשיבות, קבע בית המשפט קמא כי אין הן בגדר "גוף אחר, הממלא תפקיד ציבורי", כאמור ברישא לחלופה (10) האמורה. בשל כך, קבע בית המשפט קמא כי "שתי המשיבות אינן נכללות בחוק חופש המידע" ודחה את העתירה.

4.        המערערים ממקדים את ערעורם בשאלה "האם המשיבות הן רשות ציבורית עפ"י חוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998". לטענתם, קרן הגמלאות הינה "רשות ציבורית" לפי חלופות (1), (8), (10) להגדרת "רשות ציבורית" שבחוק חופש המידע. המערערים טוענים כי יש להחיל את החוק גם על אגד משום היותה גוף דו-מהותי.

           ביחס להחלטת הביניים טוענים המערערים, כי היה מקום להוציא מן התיק את התצהיר שתמך בתגובת קרן הגמלאות לעתירה, ונחתם על ידי מנהלה התפעולי של הקרן, שכן נפלו בו פגמים שונים. בין היתר, התצהיר לא נערך בהתאם לדרישת תקנה 5(ג) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000 (להלן: תקנות בתי משפט לענינים מינהליים); התצהיר שזור בעדויות שמיעה; והוגש בניגוד להסכמה דיונית שהושגה. עוד טוענים המערערים כי בדחיית בקשתם החלופית לחקירת המצהיר נפגעה האפשרות להגיע לפסק דין שלם וצודק בעתירה, וכי היה מקום להורות על חקירת המצהיר בהתאם להוראת תקנה 15 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים.

           על יסוד האמור, עותרים המערערים לביטול פסק דינו של בית המשפט קמא, ולמתן הוראה למשיבות להעביר אליהם את המידע שביקשו. לחלופין, מבקשים הם להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא, וליתן להם אפשרות לחקירת המצהיר מטעם קרן הגמלאות.

5.        קרן הגמלאות טוענת כי אינה באה בגדר "רשות ציבורית" כהגדרת המונח בחוק חופש המידע. לטענת קרן הגמלאות חלופה (10) להגדרת המונח אינה חלה עליה, בין משום שאינה ממלאת תפקיד ציבורי על פי דין, ובין משום ששר המשפטים לא קבע כי תחשב כרשות ציבורית לעניין חוק חופש המידע. לגופו של ערעור טוענת קרן הגמלאות כי היה מקום לדחות את העתירה שכן לא מולאו התנאים הקבועים בחוק חופש המידע. עוד טוענת קרן הגמלאות כי המסמכים שהתבקשו חוסים תחת סייגים המנויים בחוק חופש המידע, ואין לגלותם. ביחס לערעור על החלטת הביניים טוענת קרן הגמלאות כי התצהיר שתמך בתגובה מטעמה נערך בהתאמה להחלטת בית המשפט ולהוראות תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים. עוד נטען, כי גם בהתעלם מן התצהיר אין מקום לשנות מן התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא. 

           אגד טוענת כי אין היא בבחינת "רשות ציבורית" לעניין חוק חופש המידע, הן בשל מאפייניה, והן משום שלא התקיים התנאי שבחלופה (10) להגדרת "רשות ציבורית" והוא קביעת שר המשפטים באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.

דיון